את השיר "ליטל יזראל" כתבתי כשחזרתי מנסיעה לניו יורק. זהו סיפור על חבורה של ישראלים, שמנסים את מזלם במנהטן. העיר הגדולה הופכת להיות "ליטל יזראל" שלהם כי כמו כל חבורה של ישראלים, כולם שם מכירים את כולם ומתערבבים ועובדים עם כולם ובעצם ממשיכים לחיות את החיים שלהם בדיוק כמו בארץ רק ב"ליטל יזראל"…

זה התחיל ממש כמו סיפור, שהשתרע על כמה עמודים טובים עם הרבה פירוט על כל אחת מהדמויות. לאט לאט קיצרתי – קיצצתי וערכתי עד שנהיה מזה שיר. חיפשתי בגיטרה איזה ליין כזה – מנגינה שתחזור על עצמה במהלך השיר, משהו שיהיה כיף לנגן. היו לי כמה גרסאות לפני שהגעתי למה שאתם שומעים בהקלטה. החליליות שמנגנות את המנגינה בפתיחה יחד עם הגיטרה זה רעיון של לואי, שאני מאד אוהב.

זהו, תקשיבו ותגידו מה אתם חושבים:)

ליטל יזראל                                                                                                                           מילים ולחן: יונתן כנען

אושרת עובדת בסקיוריטי באל-על, פה במנהטן היא שוכרת עם מיכל                                             דירה פצפונת ומיכל רוצה ללמוד, היא דלוקה על השותף שלי נמרוד                                               הוא ב"מובינג" אצל מוייש'ז מעמיס, ובלילה מברמן ב"לואר-איסט"                                                   כולנו מתיישבים אצלו בבר, וחוזרים בסוף הביתה מאוחר                                                                 מלא ישראלים תמיד פוגשים, יש כאלה שישר מתייאשים                                                                 יש את אלה שכמונו, מתעקשים

החורף בניו יורק, לי עוד שנייה חוזר,                                                                                           עשיתי מה שיכולתי כלום לא מסתדר                                                                                         הולך קפוא בגשם, נרטב ומתפלל                                                                                               ליטל ליטל יזראל, ליטל ליטל יזראל

יובל קפץ לכאן ישר מהמזרח, חולם על סטארט אפ בינתיים הוא טבח                                             עוד מפנטז הרבה על שיר מקופנגאן, לא מאמין לי שגם היא עברה לכאן                                           היא הגיעה וקלטה פה את נדב, עוד בתיכון היא אהבה אותו עכשיו הוא רב                                       היא מנסה להתרגל אל המצב

החורף בניו יורק, לי עוד שנייה חוזר                                                                                               עשיתי מה שיכולתי כלום לא מסתדר                                                                                         הולך לבד בגשם נרטב ומתפלל                                                                                                 ליטל ליטל יזראל, ליטל ליטל יזראל

בינתיים כבר עברו חודשיים לא קלים, מיכל החליטה לעזוב את הלימודים                                       היא ויובל דיברו עם איזה דוד עשיר, הם מקימים ביחד סטארט-אפ פה בעיר                                   נמרוד הודיע שנמאס לו כבר מכאן, הוא גם חולה על היפה מקופנגן                                                 הוא חולם לבנות לה בית בצפון, אם היא רוצה אז לא אכפת לו גם רשפון

אושרת יוצאת איתי כבר כמה שבועות, וזה התחיל לא רע, פתאום יכול להיות                               שהיא בהריון                                                                                                                             אני חושב שאם זה בן זה נהדר, נקרא לו "שלום", על שמו של הזמר                                                   אם זאת בת נקרא לה יהודית או תמר

החורף בניו-יורק, לי עוד שנייה עובר                                                                                         עשיתי מה שיכולתי, משהו משתפר                                                                                           עכשיו יותר נעים פה נצא שוב לטייל                                                                                           ליטל ליטל יזראל, ליטל ליטל יזראל                                                                                           ליטל ליטל יזראל

הי ברוכים הבאים לבלוג שלי : ))

כבר המון זמן שאני מחכה להתחיל לכתוב אותו ופשוט לא מגיע לזה…אז זהו שהחלטתי עכשיו שהסינגל החדש שלי "דיוטי פרי" יצא והאלבום יוצא בקרוב שזה ממש הרגע לעשות את זה. אני רוצה לשתף אתכם בכל התהליך היצירתי שיצא לי לעבור בשנתיים האחרונות סביב כל העניין הזה שנקרא אלבום ועוד אלבום קונספט. כן בא לי לתת מקום לכל הטיוטות והסקיצות וההקלטות הראשוניות, המחיקות והשינויים והעריכות שקרו בדרך שבין סיפורים לשירים להקלטות ולאלבום. כן, שנתיים – זה זמן שקורים בו המון דברים, למשל מחליפים עבודה, עוברים דירה, לנו נולדה ילדה בזמן הזה ותוך כדי כל הטירוף הכללי האלבום הזה רקם עור וגידים. אז איפה מתחילים?

אולי ברגע הזה שחזרתי מהבית של לואי להב שהפיק את האלבום ובדרך הביתה התחשק לי לקנות משהו חדש לקרוא. קניתי ספר של ריימונד קארבר – "אף אחד לא אמר שום דבר". אני אוהב בעיקר סופרים אמריקאים והתחשק לי לחזור לאווירת הפרברים הרקובים עם הבגידות והעליבות הכללית שיש בשפע בסיפורים של קארבר. קראתי קצת בדרך, זפזפתי בין כל מיני סיפורים – יש שם הרבה והם גם קצרים. נתקעתי על "אפשר לבקש ממך קצת שקט, בבקשה?" – שזה גם שם קובץ הסיפורים שפירסם את קארבר בעשור האחרון לחייו והקנה לו הכרה עולמית אחרי שעבד בעבודות מזדמנות כל חייו בין כתיבה לשתייה (הוא נפטר ב-1988). נדבקתי לסיפור הזה אוטומטית ועם כל מילה שקראתי בו הבנתי שיש לי שיר חדש בדרך.

מתוך "אפשר לקבל ממך קצת שקט, בבקשה?":

מה שדיבר אלי זה אולי הפער שבין החיים ה"מושלמים" המוסריים והמשפחתיים בפרבר האמריקאי מול בגידה נוראית מתחת לפני השטח.  גם קפץ לי משפט לראש: "האם הפעם הלכתם עם זה עד הסוף?" שזה לא אחד לאחד מהספר אבל מאד מושפע..

הגעתי הביתה והתישבתי על הפסנתר. עם האקורד f minor הראשון שהיד ניגנה הגיעו גם המילים והמנגינה: "יום ראשון, חודש נובמבר, מתחיל להיות קר..". השיר נכתב על המקום. עוד היו חסרות כמה שורות וגם הפזמון היה קצת מסורבל, אבל בגדול זה פשוט היה שם תוך שנייה. קבעתי עם לואי שכל פעם שיש שיר או שירים חדשים אני בא אליו להשמיע ואם אנחנו אוהבים את השיר גם נקליט אותו בסקיצה.

הוא מאד אהב את השיר וככה הוא נשמע רק אני והפסנתר:

"יום ראשון" – סקיצה. מילים ולחן: יונתן כנען.

יש בשיר משפט אחד: "גלי דומה לי שתי טיפות מים, ורק הקטן דומה לך יותר, דומה לך יותר.." לא היה לי סיום טוב למשפט ובאמת בהקלטה אני שר "דומה לך יותר משלי" – לא היינו שלמים עם זה…

לואי מצא את הפתרון, רק אחרי כמה חודשים, הכי פשוט והכי מוצלח לטעמי (וככה זה מוקלט באלבום:) "ורק הקטן, דומה לך יותר, דומה לך יותר ויותר".

זהו זה, מאותו הרגע נכנסתי לעולם של כתיבת סיפורים על כל מיני אנשים בכל מיני סיטואציות, בפרבר אמריקאי, על חוף הים בקוסמוי, במנהטן של הישראלים ועוד…מאותו הרגע נברא באיזשהו מקום הקונספט.

לא יכולתי להגדיר או לדעת מה זה ומי זה אבל יכולתי להריח את הצבע שלו ואת הטעם שלו. ובא לי עוד…כמו שהבטחתי ללואי, ישבתי כל בוקר בחדר וכתבתי וכתבתי, עד שהתחילו לצאת הרבה שירים, כאלה שחשבנו שהם טובים, שאהבנו אותם.

טוב…יש עוד כל-כך הרבה מה לספר…כדאי לשמור לפעם הבאה…:)